אני נשאר אני... 

אני נשאר אני...
סיפור על עץ, הורה, ילד והילד שבתוכנו

מספרים, שאי שם ברחוב, בפינה , בוקר אחד התעורר אדם והחליט לטפח גינה. ניגש למשתלה כדי לרכוש שתיל של עץ אורן גבוה וירוק, רכש ושב עם חיוך מתוק.
שתל האיש את השתיל, טיפח והתאמץ ,השקה, השקיע, דיבר אליו והתרוצץ.
אט אט עם המון סבלנות גדל לו העץ , גדלו ענפיו , צמחו עלעליו,
האורן גדל לרוחב במקום לגובה והאיש, הגביר והגביר מאמציו.
גזז, גזם, קשר, מתח לגובה, ארגן את האורן היטב והזיע תחת הכובע.
והאורן... המשיך להתפרש לצדדים, ולאיש לא היה נעים מן הדודות והדודים,
שהריי רכש עץ אורן, כפי שחפץ כל חייו, רכש עץ אורן, עץ כל חלומותיו.
העץ המשיך להתפתח לרוחב, למרחב והאדם החל קץ במאמציו.
פנה האדם בדחיפות למומחה המשתלה ,שיבוא לראות , אולי זו קללה.
הגיע המומחה התבונן ואמר, זו אזדרכת במצב נהדר !
זהו איננו עץ ברוש, זו אזדרכת, טיפלת בה היטב רק... הנח לה בשקט !
וכיצד טיפחת כאלו פרחים יפים? ואיזה צל... והאדם הבין עד כמה התבלבל...
ובכלל לא שם לב לפרחים היפיפיים או לצל הנעים רק רצה שיהיה העץ כמו כולם,
ומעתה אהב האדם את העץ כמות שהוא והחל לראות בו את כל היופי בעולם,
גם שהשיל העץ עלים בסתיו והיה ערום, אהב אותו האיש כפי שהוא, אהבה כבחלום !

עיבוד פרי עטי לסיפור עממי.

לעיתים ילדינו והמתחנכים על ידינו כועסים, לעיתים הם פשוט מתיחים,
לעיתים הם ממש נוהגים בעצבנות ולעיתים ממש... אין להם כל סבלנות,
לעיתים הם ככה פתאום בלי מצב רוח, פתאום לא משתפים פעולה או "עושים רוח",
לעיתים הם לא נוהגים בנדיבות או מתחילים לברבר ועל נימוס ממש אין מה לדבר,
לפעמים בחירות הבגדים שלהם ממש לא לעניין והמכנס נראה מעט מידי קטנטן,
מידי פעם הם עושים מעשה לא לרוחנו, לעיתים הם לא מצליחים או נכשלים,
מידי פעם הם מטפסים בכל זאת, למרות שאמרנו שליפול מגובה כזה הם עלולים,
ככה לפעמים השיער שלהם פרוע ולא מסורק ולעיתים החדר רחוק מלהיות ממורק...
לעיתים הם לא מעוניינים להקשיב או לשמוע ולעיתים מעוניינים להיות עם עצמם לבד,
ופעם ב... לא מתחשק להם להיות הילד הטוב, המבין, העוזר , התומך והנחמד ....

כמה אנו נותנים לכך מקום - כמה אנו מאפשרים להם להיות עץ אזדרכת ?
כמה אנו רואים את נקודות הכוח והיכולת שלהם ?
כמה אנו נותנים להם לחוש אהובים ?
כמה את אהבתנו במילים ומחוות אנו מביעים ?
בואו נחשוב מעט על אהבה ללא תנאי , מה משמעות הביטוי ?
האם הילדים חשים שאהבתנו איננה מותנית בציון, בהצלחה, בטעם או התנהגות ?

כמו האדם שחלם ובחר והלך להגשים את חלומו, לגדל עץ, כך גם אנחנו ההורים, חלמנו, רצינו , בחרנו והבאנו לעולם את האוצרות המיוחדים הללו,
נכון, אנו בני - אדם, מותר לנו לחלום, לקוות, לצפות ועם זאת לזכור,
לזכור את הרווחים העצומים שבלאפשר לאדם, במיוחד בראשית ימייו, להיות
פשוט הוא, איך חש אדם היודע שלא משנה מה יעשה, איך יראה ומה יהיו בחירותיו,
יש מקום בו תמיד... יחוש בבית, תמיד, תמיד יהיה אהוב ומקובל, יראו לו את היופי בעצמו , את הכוח והיכולת ולמעשה ידשנו את חייו בכוח, אמונה, בטחון ואהבה,
איך יחוש ?

וקצת מן הצד השני, ההורים, האם מותר לעיתים לחוות את אותן תחושות ותיאורים -
המסר העובר לילד הינו מסר אנושי שמאפר, שפותח להתנסות וממלא אומץ והעזה,
גם ההורים לעיתים לא מצליחים, לעיתים פרועים ולעיתים מצוברחים, גם הם כמו הילדים לעתים רוצים להיות מעט לבד או לא להיות נחמדים,

אז ככה, ליום המשפחה ולט"ו בשבט
ובגלל שכל כך חשוב ומאוד... אכפת,
שנזכור לראות את הפרחים, לראות את הצל
ולאפשר לנו ולילדינו לחוש, לנסות וגם להתבלבל
להיות עץ אורן, אזדרכת, צפצפה או אלון
גם כשהעלים נושרים והגזע מוטה או קטון
לאהוב , פשוט, המון וללא כל תנאים,
ולהזכיר זאת כמה שניתן לאהובינו בחיים .

בברכת הורות קלה, מהנה ויצירתית,

מירב אגם - גבריאל.


כל הזכויות שמורות למירב אגם - גבריאל 2009. ©